לימפומה היא מחלה ממארת/סרטנית של תאי הלימפה. המחלה מופיעה בעיקר את בלוטות הלמפה. ישנם שני סוגים עיקריים של לימפומות: מחלת הוג'קין לימפומה וללימפומה שאינה הוג'קין.
הסימנים העיקריים למחלה הינם הגדלת בלוטות לימפה. יתכנו סימנים כלללים נוספים כמו חום וירידה במשקל.
לאחר ביופסיה מהבלוטה המוגדלת ואבחון המחלה מבוצעת הערכה של פיזור המחלה הממארת בגוף ע"י בדיקות יחודיות ובהתאם לכך נקבע הטיפול הכימוטרפי והקרינתי.
רקע:
בלוטות למפה הם חלק חשוב ובסיסי במערכת החיסונית. תאים לימפטיים נמצאים במקומות רבים בגוף גם מחוץ לבלוטות הלמפה כ"נציגות" של מערכת החיסון.
כאשר מתרחש שינוי סרטני/התמרה ממארת בתאים אלו מתפתח סרטן מסוג לימפומה. כלומר תהליך ממאיר של תאי מערכת הלימפה בעיקר בבלוטות הלימפה אך יתכן גם מחוץ לבלוטות.
מקובל לחלק מחלות אלו ללימפומה ע"ש הוג'קין וללימפה שאינה מסוג הוג'קין. בילדים קטנים שכיח בעיקר הסוג השני ואילו בילדים גדולים ובמתבגרים שכיחה יחסית מחלת הוג'קין.
סימנים של סרטן לימפומה /סרטן בלוטות לימפה:
הסימנים האופיניים הם הגדלת בלוטות לימפה אשר יכולה להיות מוגבלת לאזור אחד/תחנה אחת או מחלה מפושטת יותר המערבת מספר תחנות של בלוטות (לדוגמה גם בלוטות בצוואר וגם בלוטות בבית השחי). כמו כן יתכנו סימנים כללים יותר כמו חום, ירידה במשקל, הזעות בעיקר בלילה, גרד בעור, עיפות וחולשה.
במקרה של מחלה המערבת בלוטות הסמוכות לאיברים פנימיים כמו בלוטות בבטן אשר לוחצות על המעי יתכנו סימנים כמו כאבי בטן וחסימת מעיים.
איבחון:
האבחנה מתחילה בביופסיה מהבלוטה המוגדלת. עדיף לדגום בלוטה שטחית ונגישה כמו בלוטה בבית השחי מאשר בלוטה מאזור בית החזה והלב.
פעמים רבות מבצעים בדיקה המכונה PET-CT שזו בדיקת איזוטופים אשר עוזרת למקם ולהעריך את היקף פיזור המחלה. במחלות ממאירות שונות ובמיוחד בלימפומה בדיקה זו חשובה מאד כיוון שהיא מסוגלת לאתר אזורים של מחלה. בשלב מאוד מוקדם. בכל מקום בגוף שיש בו מעורבות של הלימפומה נקבל קליטה מוגברת בבדיקה זו.
לעיתים מבצעים גם בדיקות של מח העצם להערכת מעורבות המחלה ברקמה זו.
עקרונות הטיפול:
לאחר אבחון סוג המחלה ודרגת הפיזור נקבע פרטוקול הטיפול הכימוטרפי המתאים. תמיד מדובר בשילוב של מספר תכשירים כימוטרפיים הניתנים ב"קורסים" חוזרים. ככלל מחלה מוגבלת ומצומצמת מאפשרת מתן טיפול כימוטרפי בפחות תרופות ולעיתים גם בפחות קורסים ואילו מחלה מפושטת בעיקר כזו המערבת את מח העצם או את מערכת העצבים המרכזית מחייבת מתן טיפול כימי ע"י מספר רב של תרופות ובמספר רב יחסית של קורסי טיפול.
לעיתים יש להוסיף גם טיפול קרינתי, הדבר נכון במיוחד במחלת הוג'קין.
במקרים קשים או כאשר יש חזרה של המחלה מקובל לבצע השתלת מח עצם.
לשמחתנו כיום אחוזי הריפויי בלימפומה ככלל ובלימפומה בילדים פרט הינם גבוהים ביותר.